חוק רישוי עסקים

• חוק רישוי עסקים נחקק ב-1968 במטרה להגן על שלום הציבור ועל בריאותו. במהלך השנים היתוספו לחוק תיקונים ומטרות, ובהם שמירה על איכות הסביבה.[1]
  התקנות הכלליות ליישום חוק רישוי עסקים תוקנו בשנת 2000, אך בתחום הכבאות עדיין אין תקנות אחידות לרישוי עסקים.
• נתוני השנים האחרונות מלמדים שכ-30% מהעסקים בארץ, מן העסקים החייבים ברשיון עסק על-פי החוק, פועלים ללא רשיון עסק. שיעור העסקים העובדים ללא רשיון גבוה יחסית בפריפריה ובמגזר הערבי, ונמוך יחסית בערים הגדולות. [2]
• חוק רישוי עסקים יוצר מלכוד: עסק חייב רשיון כדי לפעול, אולם יש להפעיל את העסק כדי לקבל רשיון. החוק מאפשר לרשויות להציב תנאים חדשים לחידוש רשיון העסק, והן אינן נדרשות להתחשב בזמן ובעלות שיש להשקיע כדי לעמוד בהם. עם השנים נוספו לחוק רישוי עסקים הסדרי חקיקה שיוצרים עומס רב של תנאים שבעל עסק צריך לעמוד בהם כדי לקבל רשיון.[3]
• בהליך הרישוי עצמו יש גורמים שעשויים להביא לידי עיכוב ממושך, למשל קבלת אישור שנתון באחריותם של שני גורמים שונים. פעמים הדרישות המוצבות כתנאי למתן רשיון מטילות על העסק עומס בלתי נסבל, למשל התקנת מערכת מתזים לכיבוי אש שעולה כסף רב.[4]
• פעמים מתעכבים הליכי הרישוי בשל טיפול לקוי ברשות המקומית: הרשות אינה מעבירה את הבקשות לרישוי לגורמים המאשרים ואינה טורחת לעקוב אחר בקשות שהליך הטיפול בהן לא הסתיים.[5]
• בחוק רישוי עסקים לא נקבעו כלי אכיפה מינהליים שיאפשרו לרשויות לסגור עסקים מייד אם הם פועלים ללא רשיון. הרשויות יכולות לאכוף את החוק רק על-ידי פנייה לבית-משפט, אולם הליכים משפטיים עשויים להימשך זמן רב, והדבר מונע אכיפה יעילה. כמו כן, החוק אינו מבחין בין סעיפים ברשיון העסק, וכך אמצעי האכיפה היחיד שהרשויות יכולות להפעיל הוא סגירת עסק, גם אם הוא אינו עומד בתנאי אחד בלבד מתנאי הרשיון.[6]
• ברשויות המקומיות יש תת-אכיפה בשני תחומים: הן אינן נוקטות פעולות יזומות לאכוף את הוראות חוק רישוי עסקים בתחומן; הן אינן פועלות כאשר הן צריכות ליישם צווי בית-משפט בדבר סגירת עסקים שפועלים ללא רשיון, או ליישם צווי הריסה לעסקים ששוכנים במבנים שלא קיבלו אישור מן הוועדה לתכנון ובנייה.[7]
• בשנים האחרונות ננקטים ברשות המבצעת צעדים לצמצום מספר העסקים הפועלים ללא רשיון. מן הצעדים אפשר להזכיר את מינוי ועדת-הבר לבחינת נושא רישוי העסקים, הקמת הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים והמאמץ להשלים את תקנות כיבוי אש לעסקים.
• מטרת מסמך זה היא לסקור את המצב הקיים בתחום רישוי העסקים בארץ, להציג את הבעיות המרכזיות בתחום ולהצביע על הדרכים השונות שרשויות השלטון נוקטות על-מנת לשפר את המצב.

• סעיף 1/א בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק), קובע כי "שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם...".[8]
• מטרות החוק הן בין השאר הבטחת שלום הציבור ובטיחות הנמצאים בעסק, שמירה על איכות הסביבה ושמירה על בריאות הציבור. כדי להשיג מטרות אלו החוק מסמיך את משרדי הממשלה לתקן תקנות ולהתנות תנאים למתן רשיון עסק. לדוגמה: עסק שמוכר מזון צריך להבטיח את איכותו ואת טריותו לפי כללים שקובע משרד הבריאות. כל משרד ממשלה מקיים מנגנון בקרה כדי להבטיח שהעסקים שהוא אחראי לפיקוח עליהם יעמדו בתנאי הרשיון. החוק מאפשר לעסקים לקבל היתר זמני לפרק זמן של שנה עד שיקבלו רשיון קבוע, משום שהליך הרישוי נמשך זמן רב.[9]
• הרשות המקומית מוגדרת "רשות הרישוי", והיא מוסמכת על-פי החוק לתת היתר זמני ורשיון עסק. מתן רשיון כפוף לאישור של הרשות הרלוונטית, כלומר, אחד ממשרדי הממשלה שתנאי רשיון העסק נתונים בסמכותו. הרשות או המשרד שנותנים את האישור הם "נותני האישור".[10]

• עד שנת 2000 לא היו תקנות אחידות הקובעות כיצד להוציא רשיון עסק.[11]
• התקנות תוקנו בשנת 2000 כדי להסדיר את תחום רישוי העסקים, והן קובעות את התנאים שבעל עסק צריך לעמוד בהם כדי לקבל רשיון להפעלתו. התקנות קובעות את תוקף הרשיון של העסק: שנה, שלוש שנים, חמש שנים או לצמיתות. יש לציין כי גם רשיון לצמיתות חייב בעדכון כאשר נעשה שינוי בעסק, ואפשר לבטל רשיון כזה אם נעשים בעסק שינויים שבגינם הוא אינו עומד בתנאי הרשיון.[12]
• בתי עסק שצריכים אישור של משרד הבריאות מקבלים רשיון לתקופה קצובה. חידוש הרשיון תלוי באישור של פקחי המשרד על סמך תוצאותיהן של הבדיקות התקופתיות שהם עורכים. במשרד לאיכות הסביבה אין תקנות ספציפיות לכל דרישה ודרישה בתנאי הרשיון אלא קווים מנחים, כלומר, מצוין באילו דרישות עסק צריך לעמוד כדי לקבל רשיון. קווים מנחים אלו אחידים בכל הארץ. מותר לחרוג מהם במקרים מיוחדים, על-פי שיקול דעתם של אנשי המקצוע במשרד.[13]

1. כל אדם המבקש לפתוח עסק צריך תחילה להגיש לרשות הרישוי (הרשות המקומית) בקשה לרשיון. בעל עסק שמגיש בקשה לרשיון צריך לשלם אגרה ולצרף מסמכים אחדים:[15]
   תרשים סביבה שמציג את הגוש והחלקה שבהם העסק שוכן, את החלקות שנמצאות ברדיוס של 500 מטר מהעסק וכן את הדרכים המובילות לעסק.
   מפה מצבית שבה יצוינו מקומו המדויק של העסק בבניין שבו הוא שוכן, מתקני סילוק האשפה, צנרת הגז, מערכות לכיבוי אש ומקומות חניה.
   תוכנית עסק, שהיא תוכנית אדריכלית המציגה, בין השאר, את החלוקה הפנימית של הבניין שבו העסק שוכן, את שטח העסק ומערכות סניטציה וביוב.
   התקנות מטילות על רשות הרישוי את החובה להעביר את הבקשה לגורמים המאשרים. אם הרשות מחליטה לפסול את בקשת הרשיון על הסף, היא חייבת לנמק את החלטתה בכתב.[16]
   
2. הבקשה והמסמכים הנלווים לה נבחנים ברשות הרישוי, והמבקש מקבל אישור כתוב אם בקשתו התקבלה.
3. הרשות מעבירה את פרטי הבקשה לגורמים המאשרים על-פי סוג עסק. כמו כן, הרשות בודקת את התאמת הבקשה לחוקי התכנון והבנייה באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הוועדה בודקת את תוכניות המבנה של העסק, וכן בודקת אם הוא תואם את השימוש שמיועד למבנה בתוכנית בניין העיר.
   
   רשות הרישוי רשאית לדחות את הבקשה על הסף ולא להעביר אותה לנותני האישור, אך אם היא עושה כן היא חייבת לנמק את הסירוב בכתב. מכל מקום, הרשות חייבת להחליט להעביר את הבקשה או לדחותה בתוך 45 ימים מיום קבלתה.
4. הרשות מרכזת את תשובותיהם של כלל הגורמים, ומחליטה אם לאשר את הבקשה או לא. אם היא אינה מאשרת אותה, עליה לנמק את הסירוב בכתב. הרשות גם יכולה להתנות את מתן האישור בביצוע תיקונים בעסק, לפי דרישות הגורמים המאשרים.
5. הרשיון מונפק.

• בין השנים 2000 ו-2004 לא ירד שיעור העסקים שפועלים ללא רשיון, ואף היתה עלייה במספרם המוחלט.
• בשנת 2004 פעלו ב-266 רשויות 39,144 עסקים ללא רשיון, שהם 35% מכלל העסקים הטעונים רישוי.
• במועצות האזוריות כ-55% מהעסקים פעלו ללא רשיון, במועצות המקומיות – כ-50% ובעיריות – כ-30%.
• רוב העסקים הפועלים ללא רשיון הם בתחום המזון (כ-38%); אחריהם – בתעשייה (כ-19%) ובמסחר (כ-13%). בתחום השמירה והאבטחה שיעור העסקים הפועלים ללא רשיון הוא הנמוך ביותר – כ-0.4%.
• הסיבות העיקריות לדחיית בקשה לרשיון הן אי-מתן אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה (11,264 עסקים, שהם כ-29% מהעסקים הפועלים ללא רשיון) ואי-מתן אישור כיבוי אש (7,631 עסקים, שהם כ-19.5% מהעסקים הפועלים ללא רשיון). סיבה שכיחה נוספת היא אי-מתן אישור ממשרד הבריאות (11% מהעסקים הפועלים ללא רשיון).
• בתחום המזון, שבו הקבוצה הגדולה ביותר של עסקים שפועלים ללא רשיון, הסיבה הנפוצה להעדר רשיון היא אי-מתן אישור ממשרד הבריאות. מן המשרד נמסר כי "תפקידו של משרד הבריאות אינו לאשר כל בקשה המוגשת אליו, אלא רק אלה של עסקים העומדים בסטנדרטים הנחוצים". [19]

5.1 בעיות שנובעות מהחוק ומהתקנות

• חוק רישוי עסקים יוצר מלכוד: עסק חייב ברשיון כדי להתחיל לפעול, אולם אי-אפשר לתת רשיון לעסק שאינו פועל. לדוגמה, משרד הבריאות צריך לבדוק את הטיפול במזון כדי לתת לעסק אישור, אולם עסק יחזיק מזון רק כאשר יתחיל לעבוד; בחניון של בית-מלון צריך לבדוק את שיעור הזיהום במשך שבועיים של פעילות כדי לוודא שהוא עומד בתקנים, והפעלת החניון מחייבת את הפעלת בית-המלון [20] להלכה, אפשר לבקש חוות דעת מקדמית שבה מפורטות הפעולות שיש לעשות כדי לעמוד בתנאי הרשיון.[21] למעשה, הגשת בקשה לחוות דעת מקדמית זהה להגשת בקשה לרשיון עסק, ולכן בעלי עסקים נמנעים מלהגישה. בעיריית תל-אביב למשל התקבלה בחמש השנים האחרונות בקשה אחת כזאת מתוך כ-10,000 בקשות לרישוי עסקים. כדי לפתור את הבעיה רשות הרישוי מאפשרת לעסק להתחיל לפעול לפני שנסתיימו הליכי הרישוי, מתוך הבנה שהם יושלמו בתוך חודשים אחדים.[22]
• חוק רישוי עסקים קשור בקשר הדוק לחוקי התכנון והבנייה, משום שכל עסק שחייב ברשיון זקוק לאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. התוצאה היא שחוק רישוי עסקים משמש מעין שוט לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, משום שעסק שאינו עומד בהוראות חוק התכנון והבנייה אינו יכול לקבל רשיון.[23]
• בתחום כיבוי אש עדיין אין תקנות מסודרות, ובשל כך המדיניות נקבעת על-פי שיקול דעתם של דרגי הביניים. השאלה אם עסק יחויב בהתקנת מערכת גלאים אוטומטיים, למשל, נתונה לשיקול דעתו של מפקד שירותי הכבאות המקומי. גם החלטתו אינה סופית, משום שבעל העסק רשאי לערער עליה בפני נציבות הכבאות הארצית. עקב התמשכות הדיון בערעורים הליכי הרישוי מתעכבים, ועסקים רבים נשארים ללא רשיון.[24]
• החוק מאפשר לרשויות להציב לעסקים קיימים דרישות חדשות כתנאי לחידוש הרשיון. אפשר להציב דרישות כאלה בפני העסק זמן קצר לפני מועד חידוש הרשיון, וכך אין לו די זמן להיערך לביצוען. לדוגמה, תחנת דלק עשויה להידרש להתקין מערכת לבדיקת זיהומים בקרקע, ובית-מלון עשוי להיות מחויב להתקין מערכת כיבוי אש בארובה.[25]
• בשנים האחרונות רוכזו בחוק רישוי עסקים כמעט כל החוקים הנוגעים לעסקים. בעקבות זאת, כדי לקבל רשיון צריך לעמוד בתנאים שבעבר לא היו קשורים ישירות לרישוי העסק. התוצאה היא עומס רב של דרישות המוטלות על בעלי העסקים, עומס שהם מתקשים לעמוד בו.[26]

5.2 בעיות ביישום החוק

• כפילות תפקידים בין הגורמים המאשרים. למשל, הן מכבי האש הן משטרת ישראל אחראים לאישור פתחי מילוט. [27] דוגמה אחרת היא עסקים שפולטים חומרים מזהמים בשעת עבודתם. בטיפול בנושא זה יש חפיפה בין משרד התמ"ת למשרד לאיכות הסביבה. גם בתקנות הרישוי של מכונים לטיהור שפכים יש יש נושאים המסורים הן לטיפול המשרד לאיכות הסביבה הן לטיפול משרד הבריאות. כדי לפתור בעיה זו נכתבו דרישות הרישוי של המשרד לאיכות הסביבה עבור המכונים בשיתוף משרד הבריאות.[28]
• במקרים אחדים יש אי-התאמה בין מדיניות התכנון של הרשות המקומית לבין דרישות הגורמים המאשרים. לדוגמה, רשויות רבות מפנות עסקים כמו דיסקוטקים ומועדוני ריקודים לאזורי תעשייה. הפיכתו של מבנה תעשייה לדיסקוטק מחייבת תשלום "היטל השבחה" לרשויות התכנון והבנייה. היטל השבחה כשהוא לעצמו יקר למדי; שטחם הגדול של דיסקוטקים מוסיף לעלותו, והיא עשויה להגיע ל-200,000 ש"ח. בעלי עסקים רבים נמנעים מלשלם את ההיטל, ולכן רבים מן הדיסקוטקים בארץ פועלים ללא רשיון עסק.[29]
• בשנים האחרונות, ובעיקר מאז "אסון ורסאי", הגופים המאשרים נוטים להחמיר בדרישותיהם כדי "לכסות את עצמם" אם חלילה יקרה אסון. תקנות רישוי עסקים הן כלליות ולא ספציפיות, וכך הן מאפשרות לגורמים המאשרים להציב דרישות לפי שיקול דעתם כדי שעסק יקבל את אישורם. לעתים עמידה בתקנות הופכת את הפעלת העסק ללא כדאית.[30]

5.3 בעיות ברשויות המקומיות ובגופים המאשרים

• התיווך של רשות הרישוי בין בעלי העסקים לבין הגורמים המאשרים מסתכם בהעברת בקשות לרישוי מצד בעלי העסקים ובהעברת אישורים או דרישות לשינויים מצד הגורמים המאשרים בחזרה לבעלי העסקים. כל התיקונים שנדרשים בעסק כלשהו כדי לקבל רשיון נעשים בידי בעל העסק, והגורם המאשר בוחן אותם בעצמו.[32] כך בעל העסק צריך לעבוד בו-בזמן מול גורמי אישור רבים.
• ברשויות מסוימות הליך הרישוי אינו מתנהל כסדרו, וכך בקשות לרשיון עסק אינן מטופלות בזמן ואינן מועברות לגורמים הממשלתיים לשם מתן אישור. בעיה נוספת היא חוסר מידע של הרשות על עסקים הפועלים בתחומה והעדר שיתוף פעולה בין מחלקות ברשות. לדוגמה, לפי דוח מבקר המדינה, באגף לאיכות הסביבה במועצה האזורית מרום הגליל (שאחראי גם לרישוי עסקים) לא היה מידע על 22 עסקים טעוני רישוי שצוינו ברישומי מחלקת הארנונה, וכולם פעלו ללא רשיון.[33]
• דוח מבקר המדינה שבדק את מצב הרישוי של עסקים רבי קהל בתל-אביב מראה ליקויים במתן תשובות לבקשות לרשיון עסק: נותני האישורים – משטרת ישראל, משרד הבריאות, הרשות העירונית לאיכות הסביבה והמחלקה לכיבוי אש – לא עמדו במועדים שקבעו התקנות למתן תשובה לבקשות לרשיון עסק ולחידוש רשיונות עסק.[34]
• לפי דוח האגף לביקורת הרשויות המקומיות במשרד הפנים, אין ברשויות המקומיות מנגנון אכיפה נאות של רישוי עסקים. הרשויות אינן מיישמות בצורה מגובשת ואחידה את מדיניות האכיפה ואינן משתמשות בכל האמצעים שנתונים בידיהן ובידי המדינה. כמו כן, עסקים הפועלים ללא רשיון ממשיכים לקבל מהרשות שירותים בסיסיים כמו אספקת מים וחשמל.[35]

6.1 העדר כלים מתאימים בחקיקה לשם אכיפת החוק

• כלי האכיפה היחיד שהחוק נותן בידי הרשויות הוא פנייה לבית-משפט. בית-המשפט רשאי להוציא צו סגירה או להטיל קנסות. הליכי השפיטה נמשכים זמן רב – חודשים ואפילו שנים – והקנסות שמוטלים על עסקים שחרגו מהוראות החוק נמוכים מאוד – בדרך כלל סכום הקנס הוא 500 ש"ח. בעיה נוספת היא שהחוק ותקנותיו אינם מבחינים בדקויות, ואין אפשרות לטפל באופן פרטני בסעיפים יחידים בתנאי הרשיון של עסק כלשהו. כך מתעכב מתן הרשיון כולו. למשל, אם תנאי הרשיון מחייבים בעל קיוסק להתקין כיור בעסק, אך הוא מסרב לעשות זאת, הפתרון היחיד שהחוק מציע הוא זימון לבית-משפט.[36]
  כדי לפתור בעיה זו הציעה הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים (הוועדה הוקמה בשנת 1993 כוועדה זמנית, והפכה לוועדה קבועה, בראשה עומד מר יעקב מרקוביץ) לאפשר לרשויות להטיל קנס מינהלי בסכום ניכר על עסקים שאינם עומדים בתנאי הרשיון.
• בחוק רישוי עסקים אין מנגנון שיפוטי שמאפשר דחייה של צו סגירה. כלומר, אם עסק קיבל צו סגירה שיחול בעוד ארבעה חודשים, ומסיבות שאינן תלויות בבעל העסק הליכי הרישוי נמשכים, אין אפשרות לפנות לבית-המשפט לדחות את מימוש צו הסגירה. לדוגמה, בתל-אביב יש בית-מרקחת שמבקש היתר לשימוש חורג במבנה. אדם מסוים מתנגד, והדיון בדבר נמשך יותר משנתיים. כל אותו זמן עומד נגד בית-המרקחת צו סגירה, אך החוק אינו מאפשר לדחות את מימוש צו הסגירה אף שברור שאי-מתן האישור אינו תלוי בבעל העסק בלבד.[37]אכיפת זיהום אוויר. המשרד לאיכות הסביבה יכול לאכוף את הנהלים הנוגעים לזיהום האוויר במפעלים רק באמצעות חוק רישוי עסקים. אם הליכי הרישוי של מפעל כלשהו מתעכבים מסיבות אחרות (אי-קבלת אישור מהוועדה לתכנון ובנייה, לדוגמה), אזי גם המשרד לאיכות הסביבה לא יכול לנקוט מול אותו מפעל אמצעי אכיפה. לפיכך, אותו מפעל ימשיך לעבוד ללא רשיון ולזהם את האוויר עד שיסתיימו הליכי הרישוי שלו.[38]

6.2 היעדר אכיפה ברשויות המקומיות

• ניתנו רשיונות עסק לעסקים שנוהלו במבנים שהוקמו ללא היתר בנייה.
• ניתנו רשיונות לעסקים אף שלא נמצאו אישורים עדכניים של המחלקה לכיבוי אש.
• אגף הפיקוח העירוני לא עשה פעולות שיטתיות כדי לאתר עסקים הפועלים ללא רשיון עסק, ועסקים פעלו ללא רשיון אך אגף הפיקוח העירוני לא נקט צעדים נגדם. בעיר פעלו ללא רשיון בשנת 2003 עסקים שמשרתים קהל גדול, למשל: התחנה המרכזית החדשה, מסופי נוסעים, חניונים ובתי-אבות גדולים.
• לא הופעלו כל האמצעים החוקיים לאכיפת הוראות החוק על עסקים רבי קהל, והעירייה לא הגישה כתבי אישום נגד עסקים אף שידעה שהם פועלים ללא רשיון.
• צווי סגירה שהוציא בית-המשפט לא נאכפו.[40]

• ברוב יישובי המועצה פועלים זה שנים בלא רשיון עסק עסקים לגידול בעלי חיים.
  המועצה לא אכפה את הוראות צו רישוי עסקים על עסקים אלו, ולרבים מהם לא היה אישור ממשרד החקלאות ומהמשרד לאיכות הסביבה.[41]

• הוועדה הבין-משרדית. הוועדה הוקמה ב-1993 על-פי כתב מינוי של מנכ"ל משרד הפנים, והכינה דוח המלצות לשינויים ולשיפורים בחוק רישוי עסקים. בעקבות הדוח התקבלה החלטת ממשלה למסד את הוועדה כגורם קבוע. מתפקידי הוועדה:
  1. מעקב אחר יישום חוק רישוי עסקים ודיווח תקופתי לוועדת השרים לענייני פנים ושירותים.
  2. דיון בבעיות רישוי עסקים.
  3. המלצות על חקיקה.
  4. עריכת ביקורים ברשויות המקומיות.

• האגף לרישוי עסקים ואתרי רחצה במשרד הפנים. כדי לייעל את הליך רישוי העסקים בארץ שכר האגף את שירותיה של חברת ייעוץ חיצונית. חברת "אידע", שזכתה במכרז שהוציא האגף לצורך זה בודקת את כל הגורמים המעורבים בהליך רישוי עסקים בארץ כדי לקבל תמונה שלמה ולתת המלצות לייעול ההליך. דרך נוספת שנוקטת החברה היא השוואה לנעשה במדינות מערביות אחרות דוגמת אנגליה, קנדה וארה"ב. החברה עתידה להגיש את המלצותיה לקראת יוני 2006.[43]
• השלמת תקנות כיבוי אש. לפני כשלוש שנים מינתה ועדת המשנה הארצית לתכנון ובנייה ועדת משנה של מומחים במטרה להשלים את תקנות כיבוי האש לעסקים ולשלב אותן בחוק התכנון והבנייה. מטרת התקינה היא ליצור סטנדרטים אחידים למערכות כיבוי אש בעסקים, וכך כל בעל עסק ידע בדיוק מה מתחייב ממנו כדי לשמור על רמת בטיחות אש נאותה. הוועדה כבר השלימה חלק ניכר מעבודתה, אולם פעולתה הופסקה עקב מחסור בתקציב.[44]
• דוח האגף לביקורת ברשויות המקומיות. הדוח חובר בשנת 2004 באגף לביקורת הרשויות המקומיות במשרד הפנים, והוא הדוח השלישי שהוציא האגף בנושא זה. מהמלצות הדוח:

• חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968.
• תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000.

• מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עסקים רבי קהל – רישוי, פיקוח ואכיפה: תקציר מתוך דוח מבקר המדינה, כתיבה: משה ברדה, 13 באוגוסט 2003.

• משרד הפנים, האגף למינהל מוניציפלי, הדרכת נבחרים ברשויות המקומיות, מהדורה שנייה, אוקטובר 2003.
• גרנר אשר, חוברת מידע בנושא: רישוי עסקים, משרד הפנים, המינהל לרישוי שירותי חירום ותפקידים מיוחדים, ללא תאריך.
• משרד הפנים, האגף לביקורת ברשויות המקומיות, דוח ביקורת מעקב: עסקים הפועלים ללא רשיון עסק בניגוד לחוק לשנת 2004 – מעודכן, תוצאות בדיקה שנערכה ברשויות המקומיות, כולל ממצאים השוואתיים לדוחות שהוגשו ביולי 2000 ובמאי 2002, ירושלים, ספטמבר 2005.
• מבקר המדינה, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי, באיגודים ובמוסדות להשכלה גבוהה, יולי 2003.
• מבקר המדינה, דוח ביקורת על הרשויות המקומיות 2005, מועצה אזורית מרום הגליל – רישוי עסקים וארנונה כללית.
• מבקר המדינה, דוח ביקורת על השלטון המקומי, דצמבר 2005.
• לבקוביץ' דוד, "מבט על חוק רישוי עסקים", רישוי עסקים – ביטאון מקצועי לרישוי עסקים 1, יוני 2002 (משרד הפנים: המינהל לרישוי שירותי חירום ותפקידים מיוחדים).

• אוזאנה גבי, רכז רישוי עסקים בעיריית חיפה, שיחת טלפון, 12 בפברואר 2006.
• גרנר אשר, הממונה על רישוי עסקים במשרד הפנים, פגישה, 25 בינואר 2006.
• הבר קובי, ממונה אגף התקציבים באוצר, שיחת טלפון, 15 בפברואר 2006.
• כהן מירי, עוזרת בכירה למשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מכתב, התקבל ב-20 במרס 2006.
• משי אלחנן, ראש מחלקת רישוי עסקים בעיריית תל-אביב-יפו, שיחת טלפון, 12 בפברואר 2006.
• סלע מוטי, ראש אגף רישוי עסקים במשרד לאיכות הסביבה, פגישה, 22 במרס 2006.
• רחמן עודד, אחראי פרויקט רישוי עסקים מטעם חברת "אידע", שיחת טלפון, 5 בפברואר 2005.
• תמם חיים, סגן מפקח כבאות ראשי, שיחת טלפון, 13 בפברואר 2006.